איך לנוע מתוך בור דכאוני

כמה דברים לזכור, אם מצאת את עצמך בנפילת מצב רוח או הרגשה דכאונית:

1. המחשבות שלך לא באמת יעזרו, בין אם הן נכונות או לא (והרבה פעמים הן לא, במצבים כאלה). הן רק ניסיון להחזיר תחושה של שליטה בסיטואציה בעזרת הבנה. או הסחת דעת. הכאב הוא רגשי, והוא קיים כרגע במערכת, לא משנה מה נחשוב.

2. מאחר שהכאב רגשי, הדרך לעבוד איתו היא להסכים, במידה שמתאפשר לך כרגע, לפגוש אותו. במקביל, יש בך חלק שממש לא רוצה להרגיש אותו, וגם הוא מובן ולגיטימי. ההמלצה היא להכיר ולתת מקום בו-זמנית גם לכאב וגם לחלק שלא רוצה להרגיש אותו.

3. הדרך לפגוש כאב רגשי היא לא דרך מילים, אלא דרך הגוף. ואם כבר בגוף, אז שיהיה בתנועה. זו יכולה להיות התנועה הכי מינורית, כל תנועה היא יציאה מקפאון. אני ממליץ על התנועה של "צורת אינסוף" עם כף היד (כמו 8 שוכב). אם אין אנרגיה גם לזה, אפשר להניע את קצה האף באותה צורה. מומלצת תנועה איטית, רכה ומודעת. ולא לשכוח לנשום.

4. אם מתאפשר לך להניע את כל הגוף, ועוד עם מוסיקה, זה בכלל מעולה. ברור לי שבמקרים של כאב רגשי קשה, זה לא יהיה נגיש.

5. לבכות זה מבורך. זו גם תנועה של רגש שנתקע. יש לי סרטון שמלמד טכניקה שעשויה לאפשר לבכי לצאת אם הוא תקוע, אם מעניין אותך.

6. המשקפיים השליליים של הדיכאון מעוותים את תפיסת המציאות. דרכם, אנחנו לא רואים את החלקים הטובים שבעולם, והם מאוד משכנעים. חשוב לזכור שזו לא האמת כולה אלא זווית מוגבלת ומתעתעת. בטוח שנתקלת בזוויות נוספות בעבר.

7. מה שקורה בעולם הוא לא ממש בשליטתנו, אבל יש לנו איך להשפיע על איך שאנחנו חווים אותו ומתייחסים אליו.

8. ההרגשה הקשה היא לא באשמתך, ולא מגיע לך לסבול. זה לא פתרון או עונש או צדק.

9. עצב וכאב הם חלק מהחיים, הם לא בעיה. הבעיה היא אם אנחנו נתקעים עליהם/איתם יותר מדי זמן ולא מאפשרים תנועה. במקרים מסוימים תתאפשר גם למידה או מסקנה או פעולה, אבל לא להכריח את זה, בייחוד לא כתנאי להפסקת הכאב או כתירוץ להיתקעות על המחשבות שמלוות אותו.

10. דכאון זה קשוח. מגיע לך חיבוק. מהקרובים לך, מעצמך, ושולח כאן גם ממני.