שמי עמרי אורן, נולדתי בירושלים ב-1982 למשפחה חילונית ליברלית ואוהבת. מאז שאני זוכר את עצמי, גדלתי כ"ילד מחונן". השכל היה הדבר המרכזי בתפיסה העצמית שלי ואיך שאנשים תפסו אותי, או לפחות כך זה הרגיש לי. תמיד למדתי במסגרות של מחוננים, הלכתי לכל חוג-העשרה אפשרי, לקחתי קורסים באוניברסיטה הפתוחה כבר בזמן שלמדתי בחטיבת הביניים, שירתתי ביחידת עילית של המודיעין. העולם ואני חגגנו את השכל שלי. רק בטיול שאחרי הצבא התחלתי להרגיש שמשהו חסר.
אחרי הצבא התחלתי ללמוד לתואר ראשון במדעי הקוגניציה (סקרן אותי להבין איך אנשים חושבים ואיך המוח עובד) ובמדעי המחשב. באותו זמן, עדיין היתה בי תקווה שאוכל להבין את העולם מתוך ניתוח לוגי רציונלי והחלום שלי היה לפתח את תחום האינטליגנציה המלאכותית, כלומר לגרום למחשב לחשוב כמו בן אדם. ככל שהתקדמתי בלימודים התחוור לי שזו פנטזיה מופרכת ושכל מה שהמחשב "מבין" זה מספרים וכל מה שהוא עושה זה אך ורק מה שכתוב לו לעשות. אין לו הבנה אמיתית של מושגים, אין לו יצירתיות, אין לו רעיונות. ויש משהו מהותי עוד יותר שאין למחשב ולא ניתן להגדירו במילים, הדבר הזה הוא החוויה האנושית.
לאט לאט הבנתי שכשאני מסתמך בחיי רק על השכל וההגיון ועל "מה נכון ומוכח?", אני מונע מעצמי פן שלם של ההרפתקה של היותי בן אדם. שההסתכלות המדעית, הרציונלית והמחושבת מכסה רק זווית אחת של העולם ומפספסת צדדים שהם משמעותיים עבורי אפילו יותר מהצד הלוגי. צדדים כמו רגש, אמנות, אהבה, חוויה, פליאה, התלהבות, אנושיות.
מאז ומתמיד הייתי אדם רגיש אך לא ידעתי איך להתמודד עם הרגשות שלי. החזקתי אותם בפנים ולא נתתי מקום להחצנה של רגשות. בתפיסה שלי, החצנה של רגש כמו התלהבות, כעס, חשק, קנאה או אפילו רצון עז - היתה הפגנה של חולשה, חוסר שליטה עצמית וחוסר בגרות. אף פעם לא נתתי לרגשות שלי מקום כי הם היו בלתי צפויים, מבלבלים. לא תפסתי אותם כחלק ממני, אלא הרגשתי שהם משהו חיצוני לי, שפוגם ביכולת שלי לחשוב בהגיון ולפעול נכון. כשהתחלתי לחקור את הנושא, קלטתי שאני פוחד מהרגשות שלי - עד כדי כך שאפילו לא ידעתי לזהות אותם כשהם הופיעו, ובד"כ הפכתי אותם באופן לא מודע לביקורת עצמית או אשמה. לא ידעתי לעבוד עם הרגש, אבל ראיתי בבירור שלא טוב לי במצבי הנוכחי, המאופק והסגור, ושההימנעות מהרגש מקשה עלי להיות באינטימיות עם האנשים בחיי ולאהוב את עצמי.
התחלתי לחפש דרכים להיפתח לעולם הרגשי ולשחרר את עצמי מהקפאון, כולל הקפאון המחשבתי המדעי / אתאיסטי / רציונלי שעל ברכיו גדלתי. פתחתי את הראש לרעיונות חדשים. ב-2006 התחלתי לתרגל יוגה ומדיטציה, לרקוד, ללכת למפגש שבועי עם פסיכותרפיסטית, לקרוא ספרים על מודעות והתפתחות אישית, ובסוף התואר הראשון נסעתי למסע מכונן של חצי שנה בהודו, שבו נחשפתי לרעיונות העמוקים של הבודהיזם והטנטרה-יוגה ולכוחו של תת-המודע. הגישה הפילוסופית של הבודהיזם לגבי מהות המציאות והתודעה, והעוצמה של המדיטציה ככלי להתחבר ליקום הדהימו אותי ומילאו אותי התרגשות. אחד הדברים המרכזיים שלמדתי בהודו היה לקבל אנשים כפי שהם, עם האמונות והתפיסות שלהם – מבלי להיצמד לביקורתיות ולבטחון ש"אני יודע מה נכון", שליוו אותי במשך שנים רבות והרחיקו אותי מהזולת.
כשחזרתי לארץ הבנתי שלמרות שהמסלול ההגיוני והצפוי שלי הוא להמשיך באקדמיה, מושך אותי יותר לתת ביטוי לצדדים היצירתיים והרוחניים שלי. אחד החלומות שלי מזה שנים היה להיות זמר, אבל רק אחרי הטיול בהודו העזתי להירשם ללימודי מוסיקה ב"רימון" - ואז התחילה תקופה חדשה במימוש העצמי שלי. התחלתי לגלות ולפתח את הקול שלי, ושרתי בהרכבים שונים לאורך השנים. במקביל לעבודה ארוכת שנים בהייטק, פיתחתי את היכולות שלי במגוון כיוונים: למדתי בסדנאות משחק ואימפרוביזציה, השתתפתי בפסטיבלים "רוחניקים" שונים, לקחתי קורסים של התפתחות אישית ואימון, בין היתר השלמתי את תכנית "המסלול לחיים" של לנדמרק וקורס מטפלים בריברת'ינג. עם הזמן למדתי לזהות מה נכון ומה לא נכון בשבילי, מה מרוקן אותי ומה ממלא אותי. הכרתי צדדים שונים בעצמי, ולמדתי לאהוב גם את החלקים בי שבעבר חשבתי שהם לא "מי שאני 'אמור' להיות".
בשלב הזה כבר היה ברור שהלב קורא לי לטפל באנשים. רציתי לעזור גם לאחרים לתת ביטוי לרגשות שלהם, להרגיש טוב ולהיות שלמים עם מי שהם. המשיכה שלי לתחום של טיפול גוף-נפש הגיעה באופן מאוד טבעי. מאז ומתמיד העדפתי "שיחות נפש" עם חברים על פני פטפוט – אני מאוד נהנה מהאינטימיות שנוצרת משיתוף גלוי של העולם הפנימי. אני אוהב להקשיב ולעזור לאנשים להבין את עצמם ואת המניעים שלהם במרחב מכיל ומקבל. כך התחברתי באופן מיידי לגישת הטיפול שלמדתי, ששמה "האקומי", והיא משלבת מיינדפולנס ועדינות עם עבודת עומק פסיכותרפויטית. אני ממשיך במסע הלמידה הספירלי ומתפתח עם כל שנה שעוברת ולומד עוד ועוד על עצמי, על יחסים, על אהבה, על יצירה, על הכלה, על כאב וטראומה, על טיפול, על נפש האדם ועל טבעו של הקיום האנושי.
כיום אני מטפל בחיפה ובזום באנשים שמעוניינים להעמיק את החיבור שלהם לעצמם ולחיים.
Kommentare