הרבה נכתב (ונחקר) על התועלת בתרגול של הודיה - לפני או אחרי השינה, לרשום לעצמנו בכל יום 5 דברים שאנחנו מכירים תודה עליהם, דברים שקרו במהלך היום, דברים בתוך עצמנו, דברים שיש לנו בחיים.
אבל היום שמעתי מטליה מיכאלי המעולה, הסבר שחידד לי למה בעצם עד היום עשיתי את התרגיל הזה “לא נכון”.
קחו דקה למנות או לרשום לעצמכם 5 דברים שאתם מודים עליהם, כמו שתיארתי קודם. זה נחמד, אני לא אומר שלא :-)
ועכשיו, נסו לעשות את אותו התרגיל, אבל בעיניים עצומות, ברגיעה, ותעברו על חמשת הדברים האלה, תוך שאתם נותנים באמת לכל אחד מהם להיכנס פנימה ולגעת לכם בלב. תסכימו לחוות תחושה עמוקה של הודיה, באמת להתלהב ולהתרגש ולרטוט מכמה שזה מדהים שיש לכם את הדברים האלה בחיים שלכם. ממש תרשו לעצמכם לדקה או שתיים להרגיש.
איזו חוויה שונה זו! איך כשאנחנו נותנים לדברים לגעת בנו, הגוף מגיב אחרת, הרגש נפתח… כל המערכת נכנסת למוד אחר.
ספרו כאן בתגובות - איך היה? הרגשתם הבדל?
נ.ב. למתקדמים: נסו את זה עם עוד דברים בחיים שלכם, כמו למשל הטעם של מה שאתם אוכלים, או הריח של האהובים שלכם, או היופי של העולם הזה.