בזמן שאתם קוראים את הטקסט הזה, איך מרגיש הגוף שלכם?
איפה נוח לו? איפה פחות?
איזו תנועה של התרווחות הוא היה עושה אילו אפשרתם לו?
ואיך זה מרגיש כשאתם מאפשרים לו?
יש לכם אפשרות לחוש את המציאות הפשוטה שאתם קיימים, בכל רגע. ממש עכשיו.
רוב הזמן, כולנו חיים בראש. מחשבות, בעיות, חלומות, פתרונות, חששות, זכרונות, דאגות, כוונות, תובנות.
יש שמחה פשוטה בלשים לב למה שקורה עכשיו. לנשום, להתבונן בחדר שמסביב, בחלון, בכף היד.
אני עושה את זה עכשיו ומרגיש איך הגוף שלי נענה, מתענג, מתנועע. זרם עדין של נעימות מתפשט לי במעלה הפנים. חיוך קטן. התרגעות של השרירים. אני במקום שליו, מותר לי להיות, יש לי מה שאני צריך כדי לחיות, לחוות. יש לי את עכשיו. ויש לי זכות, טבעית, לפגוש את זה. לתפוס מקום בעולם ולתת לעולם לגעת בי.
גם אם זה מפחיד להרגיש, להיות קיים, להכיל, להיות נוכח... זה לא מסוכן. הסכנה היא רק בדמיון. והיכולת הזו היא תרגול. כמו שריר של קיום.
לנשום.
לחייך.
להיות.
ומתוך כך, אפשר לפעול.